פסק-דין בתיק ת"ק 37936-11-12

בתאריך 23.5.12, ברח' הביכורים שבחיפה, רחוב שהינו חד סיטרי, ארעה תאונת דרכים, בין רכב התובעים הנהוג על ידי התובע 1 (להלן: "התובע") ובין רכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הנהוג על ידה והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

לטענת התובע, כמפורט בכתב תביעתו, התרחשה התאונה כאשר רכב הנתבעת היה בעצירה, במקביל למכוניות חונות שבצד שמאל הדרך ואילו התובע חלף על פני רכבה, כאשר הינו מבקש להחנות את רכבו במקום חניה פנוי שבסמוך אחרי המקום בו עצר רכב הנתבעת.

בשלב זה, תוך שהינו חולף על פני רכב הנתבעת המצוי בעצירה, החלה זו בנסיעה מהירה לאחור, מתוך כוונה להיכנס למקום חניה פנוי שבשמאל הדרך כיוון הנסיעה, פגעה ברכבו של התובע והמשיכה בנסיעתה אל תוך מקום החניה, שם עצרה.

בכתב ההגנה הוכחשה גירסת התובע לאופן קרות התאונה.

לטענת הנתבעת, אכן החלה בנסיעה לאחור בכוונה להיכנס למקום חניה פנוי שבצד שמאל הדרך ומשעמדה לסיים את כניסתה לחניה - הגיע רכב התובע, חלף על פניה ופגע בה.

לכתב ההגנה צורף תצהירו של עד, נהג שנסע בעקבות רכב התובע וראה את התאונה המתרחשת אל מול עיניו.

על בסיס הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הנני קובעת כי רכב התובע נפגע בתאונה לערך במרכז הדופן השמאלי שלו, כעולה מדו"ח השמאי, שלא נסתר, ומתצלומי הנזקים שברכב התובע, כפי שהוגשו לביהמ"ש.

בהסתמך על אותם תצלומים, שהינם נתון אובייקטיבי לחלוטין, הנני קובעת כי התאונה התרחשה כאשר הנתבעת הסיטה את הגה מכוניתה ימינה, בתהליך כניסתה למקום החניה וכי עשתה זאת בשלב שבו חזית רכב התובע כבר חלפה על פניה.

עם הסטת הגה מכוניתה כך, נוצרה סטיה אלכסונית של הפינה הקדמית ימנית של רכבה אל תוך נתיב הנסיעה ונוצר המגע בין אותה פינה קדמית ימנית של רכבה עם מרכז הדופן השמאלי של רכב התובע.

לא מצאתי משמעות של ממש לקבוע אם בעת שהחל התובע לחלוף על פני רכב הנתבעת כבר היתה בנסיעה לאחור, כטענתה שלה, או שהיתה במצב של עצירה, כטענתו שלו וזאת לאור קביעותיי דלעיל.

בנסיבות אלה כולן, וכאשר הנתבעת העידה כי לא ראתה כלל וכלל את רכב התובע טרם קרות התאונה, הנני קובעת כי הנתבעת נהגה ברכבה בחוסר זהירות וברשלנות, כאשר נסעה לאחור בכוונה להיכנס למקום חניה כשאינה בודקת כלל, או אינה בודקת כדבעי, את מצב התנועה שמאחוריה ואינה מבחינה ברכב התובע המגיע בנסיעה מאחור ומבקש להמשיך בדרכו קדימה, תוך שהינו מבקש לחלוף על פניה, מימינה.

עם זאת, הנני קובעת כי אף התובע תרם במידתו הרשלנית לקרות התאונה.

כל זאת, כאשר, לגירסתו שלו, הבחין ברכב הנתבעת העוצר בצד שמאל הדרך, במקביל לשורת הרכבים החונים משמאל וכאשר היה עליו לצפות כי נהגת הרכב האחר, היא הנתבעת, תבקש להיכנס למקום חניה וכי תוך כדי ניסיונה לעשות כן, תיגרם חדירה של חלק מרכבה אל תוך נתיב נסיעתו שלו.

על התובע היה לעצור את רכבו בעקבות רכב הנתבעת ולאפשר לה להיכנס למקום החניה, מבלי שיבקש לחלוף על פניה, מימינה.

הנני קובעת את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 30%.

הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך של 3,944 ש"ח וירידת ערך בסך של 1,026 ש"ח, כעולה מדו"ח השמאי שלא נסתר.

כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 812 ש"ח.

בסה"כ 5,782 ש"ח.

יתר רכיבי הנזק המפורטים בכתב התביעה, לרבות הפסד השתכרות התובע, לא הוכחו.